לאחרונה, הגעתי לגיל ולמצב כלכלי שמאפשר לי חופש מעבודה מחייבת ואינטנסיבית, לא עוד להיות מחוייבת לכתבי היד שצונחים על שולחני בהפתעה, אלא להתמסר לתחביבי הרבים, לבעלי, ילדי ובעיקר – לנכדי. כיום, אני מתגעגעת לראות כתבי יד, להתלבט, לחבר את הפאזל המורכב הזה שנקרא “בן אדם” ולשם כך אני שוקדת על האתר הזה.
ארבעים שנים עבדתי עם גורמים רבים ומגוונים בשוק הישראלי (וקצת גם בחו”ל), כגורם מסייע בגיוס עובדים. בנוסף לכתב שקיבלתי וכמה מבחני עזר פשוטים שמילאו, התבקשו לקוחותי למלא טופס די מפורט של “הגדרת התפקיד”. ביקשתי שיספרו לי אילו תפקידים יהיה על המועד למלא, אילו תכונות אופי נדרשות כאן, ובל נשכח – אלו כישורים.
עם השנים הכרתי רבים מעובדי המערכת (דרך הכתב, כמובן). ידעתי מי הבוס ומי הכפיף שלו, יכולתי לשער איזו אינטראקציה תיווצר שם – ולהתייחס גם לזה.
לא פעם היתה לי ראיה רחבה יותר של המערכת כולה. זכור לי מקרה בו המנכ”ל גייס את שיכבת המנהלים שלו. זה לקח זמן, וכשפרשתי את כתבי כל הסמנכ”לים והמנהלים הבנתי משהו חשוב: רובם היו אנשים טובים ועובדים סבירים, אך לא מדהימים. וכאשר אמרתי לו “אתה מקים כאן “מדינת גמדים” – “ירד לו הגרוש”…
עבודת הגרפולוג דורשת יכולת שיפוט, עין חדה ומקצועיות, שילוב של יכולת אנליטית עם יכולת צירוף וסינתוז, ראיית הפרטים אך בעיקר – ראיית המכלול. נדרשת כאן ביקורתיות מחד, ואנושיות מאידך. זוהי עבודה שכרוכה בקבלת החלטות כל הזמן. לא מספיק לקרוא ספרים וללמוד בעשרות קורסים, נדרש כאן הרבה ניסיון (ורצוי עם מנטור מקצועי) ונדרשת כאן הבנת האופי האנושי. זוהי עבודה בודדה (כי אין עם מי להתייעץ) ומרתקת! כל כתב – הוא אתגר חדש, חידה חדשה. גם אחרי 40 שנות עבודה עדיין זה מרתק אותי – לפתור את חידת הכתב. חידת האדם שלפני.
האם מצפוני ייסרני על ש”בגללי פלוני לא יקבל עבודה?
הצלחתי לשכנע את עצמי שאם הוא לא מתאים לתפקיד ולמערכת זו, הוא ייכשל, יביא נזק למערכת אבל גם יצא עם תעודת “נכשל” בטופס “קורות החיים” שלו.
תשמעו סיפור: החלטתי יום אחד שהמועמד זכאי גם הוא לדעת מה כתבו עליו בחוות הדעת הגרפולוגית והסכמתי להיפגש עם המועמדים שפנו אלי. פנה אלי בחור שנפסל לעבודה בגלל חווה”ד שלי וביקש להיפגש. בפגישה (ישבנו בבית קברות ירקון, על ספסל למרגלות כמה ברושים, לשם הזדמנתי מהצפון להשתתף באזכרה) הקראתי לו את חוות הדעת והסברתי למה, לדעתי, לא קיבלו אותו לעבודה. זה היה תפקיד ניהולי שדרש יכולת גבוהה לניהול צוות בעייתי. אני מצאתי (וכנראה מנהל משאבי אנוש חשב כך גם הוא) שהאיש לא מספיק החלטי, עמיד להתנגדויות, נחוש וסתגלן. “התאהבתי” באדם הרך, הסימפטי, ההגיוני והמוכשר שישב לפני. הצבעתי על היתרונות היחסיים שיש לו בשוק העבודה ועל הכיוון שכדאי לו לפנות אליו – ונפרדנו כידידים.
לעומתו, פגשתי מועמד לתפקיד מנכ”ל – שלא קיבל את התפקיד – וזעם. כהקראתי לו את חוות הדעת הוא טען בתוקף שזה ממש לא משקף את אישיותו! הוצאתי את הכתב שהגיש לי ואת מבחן הציורים שמילא. הוא כתב בערך 3 מילים בשורה, בכתב גדול ומרושל, זילזל בהוראות, הכל נראה מבולבל, מוזנח ואימפולסיבי. לא אשכח את תגובתו: “כעסתי, כמובן, על זה שדרשו ממני, אחרי שמילאתי תפקידים בכירים במשק, לעמוד בבחינה משפילה שכזו!”.
שוב הצטערתי שהיה לי רק כתב יד אחד לקבל החלטה לפיו ונדמה לי שגם הוא הבין שהוא פשוט “ירה לעצמו כדור ברגל”…
טוב, מספיק עם הזכרונות. הבלוג הזה מאפשר לי לדפדף במאות הקלסרים העמוסים שלי כתבי יד וחוות דעת גרפולוגיות, ובזמני החופשי, לכתוב על הנושאים שבאמת מעניינים אותי – ולשתף אחרים בידע ובתובנות שצברתי.
אשרי !!
