איך מרכיבים את הפאזל?

…

כשאתה בא להרכיב את הפאזל, יש לך המון חלקים שיש להתאים כל אחד מהם לאחרים .

אפשר לעשות זאת, בעצם, בכמה דרכים:

• באינטואיציה פרועה.
• בחיפוש איטי ושיטתי אחר כל חלק וחלק, לפי חוקי עזר (להתחיל עם קו המסגרת הצדדי, למשל).
• להשלים נקודתית כמה חלקים ביחד לפי נושא, צבע וכד’ ובסוף לחבר את כולם ביחד.

דבר דומה קורה בניתוח הגרפולוגי.

מונח לפני כתב יד. אני מאתרת עשרות נתונים: רווח בין אותיות, מילים או שורות. זוית הכתיבה, שולי הפתיחה, שולי הסיום, עובי הקו, מידת הלחץ וכד’ וכד’. איך אני מארגנת את כל הנתונים הללו לכלל חוות דעת ברורה. ממש כמו בהרכבת פאזל

• יש כאלה שטוענים שניחנו באינטואיציה מפותחת במיוחד – והיא מספיקה להם.
• יש הדבקים בסרגל ובמד זווית, בטבלאות ובמדידות, עובדים לאט, בהדרגה, שואפים לשיטה קבועה ואחידה
• יש שעובדים על כל כתב – לפי ה”דרישות” הספציפיות שעולות מהכתב עצמו.

והכי טוב – לדעתי – לשלב את כל השיטות יחדיו, כמובן!

א. נתחיל עם האינטואיציה

אי אפשר לנתח כתב בלי להשתמש גם באינטואיציה. אך אני חוששת ממי שמנתח רק לפי האינטואיציה.

מה זו בעצם “אינטואיציה”? למיטב הבנתי זהו תהליך שליפה מהיר מאד, מתוך מאגרי ידע שנרכשו בעבר, אם על ידי למידה, נסיון, אולי אפילו נסיון תורשתי-גנטי (“תת-מודע קולקטיבי” / ק.יונג). שליפה זו נעשית שלא במודע, מבלי שנעמוד על תהליכי הניתוח, האסוציאציות והסקת המסקנות תוך כדי עשייה.

אינני מתכוונת לכך שאני לוקחת כתב יד, מסתכלת ואומרת – “הוא גרב גרביים ירוקות היום”. אני לא יודעת דברים כאלו ולא אומרת אותם. אבל – כשאני לוקחת כתב יד ובמבט ראשון אומרת: הוא מאד ילדותי! אין כאן כישוף או מעשה ניסים.

במידה ואשאל : “איך את יודעת זאת?”

אתחיל את תהליך הזיהוי והאפיון ואומר: “הכתב עגול, גדול, כתוב בזווית ישרה, הוא איטי ונכתב באימפולס של אות ולא ברצף דינמי באימפולס של משפט וכד’. מנסיוני אני יודעת שכתבי יד שיש בהם את השילוב של סימני כתב אלו – מצביע על ילדותיות.”

זוהי אינה ידיעה על-חושית, גם לא תקשורתיות מסתורית עם כוחות עליונים – פשוט שליפה מהירה של ידע שנרכש עם הזמן וקוטלג בצורה מסויימת, שעוזרת לי היום לשלוף כל כך מהר. האינטואיציה בריאה, שמישה ונחוצה – אך ורק אם למדת, העמקת, קיטלגת ואספת את כל המידע בזמנו, בצורה שיטתית וחכמה.

ב. מדידות

יש גרפולוגים שמשתמשים בטכניקה אחרת לניתוח כתבי יד, טכניקה הנשענת על מדידות מדויקות. ניתן לקחת את הדף ולהתחיל למדוד, לסמן ולספור: את הרווח בין האותיות, המילים והשורות, את הזווית של כל אות ואות, את גודל כל האותיות במילה, ובכל המילים בדף. אפשר לבדוק אם האות הראשונה במילה זהה לאות האחרונה בגודלה ובדרך עיצובה, או לא, וכו’ וכו’. עבודה רצינית, יסודית, מדויקת מאד – ודי מיותרת, לטעמי.

מנסיוני למדתי שתופעה גרפולוגית שאינה בולטת לעין המקצועית, לא תהיה לה חשיבות מרכזית בניתוח כתב היד ובתכונות הכותב. כשהכתב גדול – רואים זאת די בקלות. אם הוא לא באמת גדול, אלא די בינוני – גם עוצמת התכונות שמייצג הגודל תהיה מינורית. למה הכוונה: גודל יכול להצביע בכתב, בין השאר, על מגלומניה (תסביך גדלות). ככל שהכתב יותר גדול, תחושות המגלומניה קשות יותר. כשהכתב “נוטה לגדול” או “די גדול”, גם תחושות המגלומניה די פושרות וחיוורות.

יתכן ותהליך המדידה הקפדני הינו שלב חשוב בתחילת דרכו של הגרפולוג המתחיל, עד שהוא מגבש את הפרופורציות הנכונות. אבל, בהמשך הדרך – חבל על המאמץ, מחשב מתקדם עם סורק ותוכנה טובה יכולים לבדוק זאת אלפי מונים טוב מאיתנו. ובכל זאת, אין המחשב מחליף את הגרפולוג המקצועי. כי עדיין לא מצאנו את הדרך איך לתכנת אינטואיציה, איך למצוא סיבה ומסובב, איך לדעת מה קדם למה ומה גרם למה.

 ג. שילוב כלים

האופציה המועדפת בעיני: להתחיל את הניתוח מהכתב עצמו. הגרפולוג מתחיל לבדוק את הכתב על פי התופעה (סינדרום או מאפיין גרפולוגי) הבולטת ביותר בכתב, בהנחה שמרכיב זה מייצג מאפיין דומיננטי באישיותו של הכותב (זו יכולה להיות תנועה סוערת או מתונה, כתב פיצפון או ענק וכד’

נמשיך אנו ונעזר בדוגמת “גודל הכתב”: כשמסתכלים על דף שהכתב בו מאד מאד גדול – ברור לגרפולוג שהתכונות המיוצגות על ידי הגודל (כמו: מגלומניה ו/או רגשנות ו/או יוהרה או להבדיל – רגשי נחיתות שמתחפשים לאגו-מאניאקיות וכו’) הינן דומיננטיות באישיות.

בשלב הבא אנחנו בודקים את המאפיין הגרפולוגי השני בחשיבותו בכתב, וכן הלאה. .

הגרפולוג המקצוען? משלב את כל השיטות: ישנם כתבי יד “קלים” לניתוח. כתבי היד ההרמוניים. כל חלקי הפאזל מתאימים אחד לשני, בלי בעיות – ומייד. פה מספיק לשלוף מהניסיון ומהזיכרון את המידע, במהירות. “באינטואיציה”. סימני הכתב שלהם חד משמעיים, הומוגניים (מתאימים זה לזה). אתה פותר כל תחום בנפרד, ואחר כך מצרף את כולם לחוות דעת אחת שלמה וקורלטיבית.

וישנם כתבי יד – לא נעים להודות – שהם פשוט חידה. לא פאזל – אלא תעלומה! הכתב הזה לא דומה לשום דבר שראית בחיים. אז אני מתחילה למדוד, לסמן, לנבור בספרים, ללמוד טבלאות, להשוות ולפתור את חידת הפאזל באלפי חלקים קטנים. למזלי – הם מעטים. וחידה כזו מדירה שינה מעיני, שולחת אותי לספרים, לכותב עצמו, לעבודת מחקר זוטא – ואני תמיד לומדת משהוא חדש מ”תעלומות” אלו.

ועצה אחרונה: כדאי קצת “לישון על הכתב”. לראות אותו שוב, לאחר מספר שעות. יש כתבי יד שכל מבט מאיר פן אחר, מוסיף רובד חדש והתוצאה – חוות דעת מקיפה ומעמיקה יותר.

 

התמונה באדיבות UNSPLASH ו –Christopher Paul High

ניתן לראות עבודות נוספות של האמן כאן