סְפָרוֹת (מספרים) – ילדים חורגים לגרפולוגיה?

לא! זהו חלק אינטגרלי ואין לנתק, כמובן, את ניתוח הספרות (מספרים) מניתוח כתב היד.

בעצם, אוכל לפטור את הנושא במחי משפט אחד: היחס לספרות הוא בדיוק אותו יחס כמו אל כל מרכיב אחר בכתב. השיפוט לגבי הלחץ, איכות ואופי הקו, העיצוב, תנועת הכתיבה, הרווחים, רמת ואופי החיבור וכו’ – חד הוא. אותם חוקים החלים על כתב היד – חלים גם על הספרות.

אסור לשכוח, ואני מקווה שהתרעתי על כך מספיק, שאין להסיק מסקנות על פי סימן בודד, על פי דרך כתיבת אות מסויימת או סיפרה. חשוב לאמת המשמעות על פי סימנים נוספים.

דרך עיצוב הספרות, בדומה לאותיות, מושפעת מגורמים רבים כמו אופיו של הכותב, מבנה אישיותו, נטיותיו, גישותיו והתייחסותו לנושאים מסויימים. לדוגמא: כמו בכתב, כך גם בספרות, אפשר לראות עד כמה כותב ספרות אלו פתוח ומוחצן או סגור ומופנם, נינוח ורגוע או מתוח ודרוך, אם ניחן בכושר הפשטה, תימצות, עורמה או טוב לב וכד’.

מה מייחד, בכל זאת, ספרות בלבד?
למשל אדריכלים, גרפיקאים, שרטטים וכד’ נוטים לעצב ספרות בצורה מיוחדת. הופעתה של הסיפרה 4 בעיצוב מיוחד זה מעלה השערה שהכותב הוא אדריכל, גרפיקאי, שרטט וכד’. או שיש כאן יכולת עיצובית, חיקוי או עיסוק באחדג מהמקצועות הללו.

השקדנים מביניכם זוכרים בוודאי את האבחנה בין האיזור העליון של האותיות, המתבטא בעברית באותיות כמו: ל’, ץ’ ף’, , (שזהו איזור הרוח, הערכים, המוסר, השאיפות, “הצנזור הפנימי” ועוד), לבין האיזור התחתון של האותיות, אותיות כמו ק’, ך’, (איזור החומר, האינסטינקטים, ההנאות החושיות וכד’).

אדם שכותב את אותיותיו בקו בוצי, עשיר בצבע ובדיו, עבה ומדושן, יכתוב גם את ספרותיו באותו קו – והמשמעות – אחת היא בשני המקרים: חיוניות הגובלת בנהנתנות וכניעה לחושים ולדחפים.

בדוגמא הבאה ניתן להבחין בקלות בפתיחות, בספונטניות ואולי גם ברישול. חשוב לוה”מה” מאשר ה”איך”. נראה שחשוב יותר לו לכתוב מהר, להיפטר מהמשימה ולהתקדם והעיסוק בזוטות פחות מעסיק אותו.

ננושא אחר להתייחס לו יכול להיות הרווח בין הספרות. בדומה לרווחים בין האותיות גם כאן אפשריות מספר תשובות, תלוי בשאר מרכיבי הכתב. אחת האפשרויות היא קפיצות יד (מלשון קמצנות) או פישוטה (של היד, דהיינו – פזרנות, רוחב יד ואולי גם רוחב לב ונדיבות.

ומי שמחבר בין אותיות – יחבר גם בין ספרותיו. והמשמעויות דומות – אסוציאציות זורמות, כושר צירוף, קושי לנתק את קו המחשבה, ואולי אימפולסיביות וחוסר סבלנות, הכל תלוי בשאר מרכיבי הכתב.

בדוגמא הבאה נתבונן בנוקשות הכתיבה ובתיקונים : כתב היד כאן נוקשה, שביר, נעשה ביד רועדת… אני מניחה שהכותב מחזיק את העט בכוח, במאמץ (לעומת מי שכתבה את 54805

הכותב לא מרוצה מ”יצירתו”. הוא מנסה לתקן ולשפר את מעשה ידיו. למה??

• האם כדי להיות יותר קריא וברור
• ואולי מתוך הצורך להרשים ולהציג כתב משופר
• או מתוך חוסר הבטחון שלו בעצמו
• ולפעמים יש כאן ניסיון להטעות, להסתיר

על נושא ההסתרה ודרכיה באמצעות תיקונים, הדבקות, מחיקות ושאר כלים יצירתיים נכתב חומר רב בספרות הגרפולוגית. זהו עולם ומלואו מבחינתנו!