אני אוהבת חתולים !! אבל תמיד זוכרת שמתחת לכרית הרכה חבויה ציפורן…
בגרפולוגית אנחנו קוראים לציפורן צִלְצַָל.
אבל לא כל צִלְצָל מכאיב !!!
בואו נתבונן הפעם באותה תוספת קטנה, בסיומה של האות ת’, הפונה כלפי מטה, אל האיזור התחתון של הכתב – וימינה. אנחנו קוראים לו “צִלְצַָל”. צלצל שכזה יכול לספר על נטייה אמנותית, על קסם אישי ויכולת להקסים, על אנוכיות, חומרנות – או להבדיל אלף הבדלות – על אדם ש”נדבק” נטפל לזולת. לפעמים זה קורה כשהכותב “שם ברקס” פתאומי ל – ת’ המהירה שלו ועוצר את התקדמותה. …
נא להכיר – זו דנית:
דנית שואלת אם אני ממליצה לה לעסוק ביחסי ציבור.
בדור של הורינו דבק אדם במקצועו למשך כל חייו. מעבר לכך, במשפחות רבות עבר המקצוע מאב לבן, וידעת שתהיה נפח, בונה כינורות או רב, מיום לידתך. כיום אנו עדים לניידות רבה בין מקצועות ואך טבעי הוא שפורשי צה”ל, למשל, יחפשו להם כיוון חדש בגיל 40, כשכוחם עוד במותניהם ושכלם עדיין חד כתער. בדור של אמא שלי, גננת נשארה במקצועה עד גיל 60 מינימום. בדורנו, טוענת דנית, שעבודת ההוראה כל כך מתישה, שאחרי 20 שנות הוראה היא איבדה את מתח העבודה, את האמביציה ובעיקר – את הכיף. ובעצם למה לא?
הנה דנית –
היא שואלת אותי במכתבה (היא פנתה למדור גרפולוגיה שכתבתי בעיתון לפני שנים) האם מתאים לה לפתוח עסק פרטי, שיעסוק במתן שירותי דוברות ופרסום. השאלה הפשוטה הזו מורכבת מאוד, ומעלה שאלות רבו כמו:
א. האם יש לה הכישורים הנדרשים?
ב. האם היא בנויה לעבודה כעצמאית, מבחינה אישיותית?
ג. האם ניסיון חייה הקודם הכשיר אותה לכיוון זה, ואולי כדאי לחשוב על כיוון אחר?
ד. האם יש לה האמצעים הנדרשים: מימון, קשרים, ניסיון קודם, גיבוי מהמשפחה, וכו’?
על שאלה ד’, למשל, אין לי היכולת לענות, כמובן. זו התלבטות שהיא צריכה לעבור עם עצמה, עם משפחתה ועם מנהל הבנק שלה, ואולי עם מנהל מרכז יזמות באזורה?
גם על שאלה ג’ אין לי מידע מלא וכדאי לבדוק את הנושא לעומק. אנו צוברים במשך שנות העבודה ניסיון רב, שלא יסולא בפז, וכדאי לנצלו בתכנון הקריירה השנייה.
אשר לשאלות האחרות: בכל הקשור לכישורים, לפני שאענה, עלי למקד לעצמי אילו כישורים נדרשים בתפקיד זה, ורק אז אבדוק אם דנית ניחנה בהם, או לא.
איש יחסי ציבור זקוק לשילוב של כישורים רבים מתחומים שונים:
• תחום ההבעה והיצירתיות: נדרשים כאן יכולת ביטוי, יכולת שכנוע, נוכחות, מקוריות ויצירתיות. ובכל אלה ניחנה דנית בשפע.
• תחום הארגון והביצוע: פה נדרשים מאיש יחסי ציבור “מרפקים” מעודנים (פחות או יותר), כושר ארגון טוב, יכולת לדחוף, לקדם ולתמרן. נדרשים פה כישורי ניהול ויכולת החלטה, אסרטיביות וביטחון. וגם כישורים אלה לא חסרים לה. להפך.
• בעניין העצמאות: כדי להיות “עצמאי”, כשאין לך “בוס” – מסגרת העבודה גמישה, אתה הכוח המניע והמבצע כאחד. אתה צריך המון כוח רצון ומשמעת עבודה, מוטיבציה עצומה, יכולת לתפקד ללא מסגרת (תתפלאו כמה מאיתנו מאבדים את הצפון כשאין להם לוח זמנים קבוע, ידיעה שצריך לדווח, שיש עין פקוחה ויד מכוונות).
על אחת כמה וכמה, העניין עוד יותר קשה כשהמשרד פועל מהבית, והרי זה מתבקש מאליו במקרה זה. שבי וחשבי, דנית: האם תתרכזי בעבודתך כשמחכה לך כביסה לתלייה, ארוחה לבשל, ילד שדורש שתעברי על שיעורי הבית שלו או שתסיעי אותו לחבר?
קל לנו לקדם אינטרסים של מקום העבודה ואיננו מתביישות להתדפק על דלתות למען קידום אגודה התנדבותית זו או אחרת, אך האם תדעי לקדם את משרדך שלך? התדעי לדרוש שכר הולם על למאמצייך? משום מה, קשה יותר לנו, הנשים, להכיר ולדרוש את שכר עמלנו….
הייתי רוצה למקד את תשומת לבכם לאות אחת בכתב ידה של דנית. ל – ת’ שלה. כאן טמונה התשובה לשאלת האמביציה, הביצועיזם, המרפקים, היכולת לדחוף ולקדם את הנושאים החשובים לה. דנית מקפידה על עריכה מאווררת, על אסתטיקה, על קריאות, על חוקי הכתיבה, כולל פסיקים ונקודות. כללית, לחץ הכתיבה בינוני, הקו די מוצק אך לא מעובה או גס. להיפך.
אבל לא דומה ה – ת’ שבאמצע המילה ל – ת’ של סופי המילים. ה – ת’ הזו נמשכת קדימה ותופסת לפעמים מקום של 4-5 אותיות. הלחץ בקו האופקי (שמתקדם שמאלה) מוגבר מאוד. נראה שה- ת’ הזו לא כל כך שייכת לשאר הכתב,וכידוע, למאפיין שבולט בכתב – משמעות רבה.
בעקרון, הכותב מתקדם מימין לשמאל, מהעבר אל העתיד, מה”אני” אל הזולת (על משמעות צידי הדף, הימין והשמאל בעברית, בטור אחר). לא רק שדנית רצה אל משימותיה, אלא שהיא עושה זאת בכוח. במלוא המרץ והנחישות שהיא מסוגלת לגייס בתוכה.
חלק מה – ת’ שלה מסתיימות במעין “צ’ופצ’יק” קטן ו”חינני”, שפונה כלפי מטה, לאזור התחתון של האותיות, שבגרפולוגיה מיצג, בין השאר, את אזור החומר, הרכוש והתכלית. “צ’ופצ’יק” זה שנקרא בגרפולוגית “צלצל” או “וו” (hook), וכמו כל סימן אחר בכתב, הוא מופיע מסיבות שונות בכתב ידם של אנשים שונים.
גם לחתולים יש צלצלים. נתחיל בגילוי נאות: אני אוהבת חתולים! הפרווה הרכה, החינניות הגמישה, המניפולטיביות והנהנתנות המגרגרת שלהם, אבל לא שוכחת אף פעם שמתחת לכריות הרגליים הורדרדות והחמימות חבויות ציפורניים !! סליחה, לא ציפורניים אלא צלצלים…
ולעניין – מה אומר לי הצלצל ?
• הוא יכול לספר
• על נטייה אמנותית
• על דבקות במשימה והתמדה
• על עמידות וכוח רצון
• על קסם אישי ויכולת להקסים
• על גשמיות וחומרנות, על רכושנות ותובענות
• על אדם ש”נדבק” / נטפל לזולת (דמיינו את ה-וו הזו לציפורניים שננעצות בכתפכם מבלי להרפות).
• לפעמים זה ביטוי ל”ברקס” פתאומי ששם הכותב ל- ת’ המהירה שלו כדי לעצור את התקדמותה.
בדרך כלל נחליט, על פי שאר סימני הכתב, מה מצוי אצל מי
כאן חשוב לבדוק את השילוב של אסתטיקה בולטת, הקפדה על ארגון/עריכה ובו זמנית גם על המרכיב הצורני יחד עם לחץ די חזק, ריווח גדול בין המילים, ההתעבויות (ב – ת’ וב – ן’) וצלצלים.
רגע, רק מילה אחת על הגדם המוזז שלה…
נראה לי שאצל דנית חברו כל אלה יחדיו, ובזכותם בהחלט מתאים לה לעסוק ביחסי ציבור ופרסום, לפתוח עסק עצמאי, לקדם ולהתקדם, לייצג, להקסים ולשכנע. וזאת בזכות השילוב של ה”גדם המוזז” ב – ן’ שלה (אותו קו מעובה וחזק שיורד לאזור תחתון). קו זה מצביע על הנחישות, היסודיות וכוח ההגשמה שיש לדנית.
רק שאלה אחת מטרידה אותי – ושלא שייכת לאות ת’ – התוכל דנית להתמודד עם דחייה ועם סירובים ?
אך על הפגיעות, הרגישות ה”אגו” והקושי להכיל תיסכולים – נדבר בטור אחר…
את הכריות החתוליות הורדרדות צילם:
Photo by Andrey Metelev on Unsplash
Photo by Chris King on Unsplash
את החתול הזועם צילם
