האם הגרפולוגיה יכולה לתאר את טעמו האסתטי ואת העדפותיו העיצוביות של הכותב?
לאחרונה, אני מרבה לעסוק בנושא: “ההקבלה בין שפת הכתב לשפות אחרות: הטבע שסביבנו, הטבע האנושי, הפסיכולוגיה האבולוציונית ושפת הגוף”.
כאן, אני מנסה להקביל את הביטוי האישיותי שאנו רואים דרך שפת הכתב לבין הביטוי האישי בריהוט ביתנו. מסתבר שגם פסיכולוגים ידועי שם, שנעזרו בתיאוריה מפורסמת, עסקו בנושא זה.
קטונתי.
האם כתב ידך משקף את המרחב הפרטי שלך?
סמואל ד. גוסלינג, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוסטין, טקסס, עשה מחקר מעניין, שבעקיפין נוגע לנו, הגרפולוגים שעוסקים בהשמות עובדים. אולי נשתכנע ובמקום ראיון, שיחה עם ממליצים או ניתוח גרפולוגי – נציע ללקוחותינו משהוא חדש?
הניסוי – בקצרה:
בשלב הראשון – ס. גוסלינג העביר לשמונים סטודנטים מבחן אישיות הבנוי מחמישה מימדי אישיות שונים, מבחן מוכר וידוע הקרוי : The big five. זהו מבחן מקובל ופופולארי בארה”ב, שבודק 5 מימדים באישיות:
- מידת ההחצנה/הפנמה. עד כמה את/ה אקסטרוורט או אינטרוורט
- מידת החיוביות, הנעימות שבך. או עד כמה אתה חיובי ומשתף פעולה – או לא
- מידת הארגון, הסדר, המשמעת העצמית שלך
- היציבות הרגשית שלך (עד כמה אתה רגוע/דאוג תמידית, בטוח בעצמך או חסר בטחון)
- עד כמה את/ה פתוח לחוויות חדשות, עד כמה את/ה קונפורמיסט או סקרן וחדשן
בשלב השני – הוא ביקש מהחברים הכי טובים של הסטודנטים האלה למלא את אותו שאלון לגבי חבריהם. וזאת, כדי לבחון עד כמה חברינו מכירים אותנו.
בשלב השלישי – הוא שלח אנשים זרים, שלא מכירים את הסטודנטים שלנו, “לחטט” במרחב הפרטי שלהם (בחדריהם או דירותיהם של אותם נבחנים, במרחב העבודה וכד’) ולנסות לענות על אותו שאלון. ההנחיה שלו היתה: להיכנס לחדר, להסתכל ולמלא שאלון. ללא כל אינפורמציה נוספת. עליהם היה לשהות בחדר לא יותר מ 20 דקות.
והתוצאות:
ב -2 מרכיבים מתוך 5 הממדים – הצליחו החברים הטובים לאפיין את חבריהם טוב יותר מהזרים.
ואילו ב – 3 מרכיבים מתוך 5 הממדים – דייקו הזרים בתיאור הסטודנטים יותר מהחברים הטובים ביותר שלהם!!!
ואני תוהה: האם יעברו מנהלי משאבי אנוש במפעל לבקר ולראיין את המועמדים, למשרה הבאה, בביתם? כבר נתקלתי במנהלי משאבי אנוש שביקשו לראות את הארנק, יומן הפגישות האישי (בראיון שיגרתי) ואת ביתו של המועמד (להצטרף ליישוב קהילתי).
ואיך זה קשור לכתב?
הנס פ. ג’קובי, בספרו Self-knowledge through handwriting שהוצא לאור ב-1941 (!) מתאר תכונות אישיות וכתב גם באמצעות תמונות. לדוגמא: הוא מקביל כתב סוער לים סוער או כתב סדור ומאורגן – למצעד צבאי וכד’.
כשעוד נהגתי להרצות על גרפולוגיה לציבור הרחב, אהבתי לומר שאדם מתבטא בדרכים רבות, כמו כתב ידו, נימוסיו, סגנון הדיבור והלבוש וכד’. בין השאר, ניסיתי להדגים את הקשר בין הטעם האישי של הכותב לכתב היד שלו בעזרת 4 דוגמאות מספר זה (עמ’ 46-53).
הנה טעימה קטנה מאותה הרצאה:
לפניכם 4 “סידורי קמין האח” ו – 4 כתבי יד
נסו לצרף את כתב היד למי שעיצב את החדר המתאים לו
(זאת בהנחה שהכותב ריהט את ביתו בעצמו, בלי עזרתה של אשתו)
והפתרון –
קמין האח בתמונה 4 מתאימה לכתב ידו המוזנח והמרושל של כותב א’.
הבית נטול התוספות המיותרות בתמונה 3 – מתאים לכותב ב’, שכתב ידו ענייני ומפושט
הבית של כותב ג, שכתב ידו המתורבת מצביע על טוב הטעם, ההרמוניה והאסתטיקה שבתמונה 1
כותב ד, שכתב ידו עמוס בתוספות ו”קישוטים” קרוב לוודאי שגם העמיס קישוטים לרוב על קמין האח שלו – בתמונה 2
ניחשתם נכונה? אני ממליצה למי שקלע בול לארבעת החדרים – ללמוד גרפולוגיה.
יש לכם את זה !
ניחשתם נכונה?
אני ממליצה למי שקלע בול לארבעת החדרים – ללמוד גרפולוגיה.
יש לכם את זה !
ובנימה אישית: זכור לי ביקור טראומטי בביתם של ידידים. נכנסתי לבית שהיה נקי ומצוחצח, על הקיר בסלון תלויה היתה תמונה אחת, של ה”ילד הבוכה”. על השולחן מפה צחורה – וזהו. על השידות שליד המיטה לא ראיתי ספר. בכל הבית לא נמצאה כוננית ספרים אחת. כל מה שיכול היה לספר לי על אישיות הדרים בבית הזה – הוחבא בתוך ארונות. לא זכה לטיפת אבק או למבט עינו של המבקר. סטרילי.
לא יכולתי לומר מילה על האנשים שגרו באותו בית. מי הם, בני כמה הם, מה תחומי עיסוקם, התעניינותם וכד’. הם לא תקשרו איתי באמצעות ביתם וכנראה גם לא בינם לבין עצמם. התביישתי לבקש שיכתבו לי, אבל, יכולתי לספר לכם, כבר אחרי אותו ביקור, שאין בבית ההוא נשמה וחום, אהבה או רגש מוחצן. לא עבר זמן רב – והם התגרשו, כמובן.
תוכלו ללמוד כאן עוד קצת על מבחן חמש התכונות הגדולות:
http://pages.uoregon.edu/sanjay/bigfive.html
פה תוכלו להתנסות בעצמכם במבחן:
מצאתי באתר של ד”ר פיל את הטסט, כשאתם יכולים לעמוד על 5 מרכיבים מהותיים באישיותכם ולקבל תוצאות…
http://drphil.com/shows/bigfivepersonalityquiz
פרטים על הפרופסור תוכלו למצוא כאן:
http://www.utexas.edu/cola/depts/psychology/faculty/sdg68
אני גיליתי אותו בספרו של מלקולם גלדוול “ממבט ראשון”, כתר, 2005, עמ’ 30-31
