בדרך כלל אני מתחמקת מתשובה ישירה, בעיקר משום שאות אחת לא אומרת כלום והפירוש שלה תלוי בשאר סימני הכתב. משמעות אותה ת’ בלחץ חזק שונה לחלוטין מאותה ת’ בלחץ חלש, או אם היא מופיעה באמצע המילה או בסופה, האם זו תופעה קבועה או חד פעמים ועוד ועוד..
כדי להבין מה אומרת אות מסויימת, אנו נעזרים בחוקי היסוד של הגרפולוגיה, כדוגמת:
- משמעות הצדדים ימין ושמאל: בעברית ימין הוא הצד בו מתחילה השורה ושמאל – הוא הכיוון אליו שואפת/זורמת הכתיבה.
- משמעות איזורי הכתיבה במימד האורך: מעלה ומטה.
- דרך עיצוב האותיות: מעוגלות או זוויתיות, קמורות או קעורות וכו’.
- האם היא לחוצה יותר או פחות משאר האותיות
- מה איכות הקו שלה (בצקי, מרוח, חד והאם דפנות הקו חדות או מפעפעות)
- תדירות הופעת הסימן (האם כל ה – ת’ כאלה או רק חלק )
- האם התופעה המעניינת נמצאת בסוף האות או בתחילתה, היא מתקדמת או נסוגה, מחודדת או גדומה.
ומניתי כאן רק חלק מהנושאים אליהם אתן את דעתי בעת בחינת ה – ת’ שלכם… 😊
בחרתי באות – ת’ היות וזו דוגמא נהדרת. אלפי ואריאציות יש לאות ת’. הסתכלו בכתב ידכם וראו כמה צורות ת’ יש רק בכתב אחד. לרובנו יש כמה דרכי עיצוב. ה – ת’ מופיעה בעברית, לעיתים קרובות, בסוף המילה (בשל צורת הריבוי הדקדוקית), ולחלק גדול מאיתנו עיצוב שונה ל- ת’ באמצע המילה להבדיל מה – ת’ המסיימת את המילה.
הגרפולוג בודק איך, לאיזה כיוון, כמה וכד’ משנה אדם את צורת האות התקנית, אותה צורה בה למדנו לכתוב בכיתה א’.
בדוגמאות שלפניכם ה – ת’ שאמורה היתה להיות שילוב של ר + נ (באמצע) מקבלת שינוי עולה או יורד, מיימין או משאיל.
קל לתאר את ה- ת’ כיד מושטת קדימה: וכשתראו ת’ דמיינו מה המפגש של הכותב עם האחר:
האם הוא מגשש דרכו והולך לקראת האחר (1) או ניגש באגרסיביות לקשר (ה ת’ הזו נראית כאגרוף אלים, לא? (2).
האם היא לוקחת (3) או נותנת (4).
האם היא מבטאה צורך בחברה ובאנשים או להיפך, מסתגרת, מתכנסת, נרתעת מקירבת יתר (דמיינו את זרועות ה – ת’ הזו כמצליבות דיים על הפה… )
האות ת’ בנויה משילוב של ר’ ושל נ’
לאה
ברצוני להסב את תשומת ליבכם לשלוש תופעות מעניינות באות ת’ של לאה:
- ה – ר’ שמרכיבה את האות ת’ אינה קמורה אלא מיושרת
- הקערה אמורה להיות בחלק ה – נ’ של ה – ת’ צומצמה
- הביטו ב”נעילה” ההרמטית, המצליבה, של ה ר’ + נ’
כל אלה מלמדים אותי על הענייניות, המעשיות, סגירות השל לאה (כשאני נתמכת בנושא בשולי סיום גדולים יחסית, בכתב צר וגבוה, בקו חד ורציונלי, בריבוי זוויות חדות, בזווית כתיבה שנוטה שמאלה ועוד)
גילה
גילה שונה לחלוטין. הכתב מעוגל, זורם, מחובר מתפתל לכאן ולכאן, לחץ הכתיבה קל יותר, מרובות כאן הקערות, הקו דק יחסית וגמיש. יש כאן אישיות צבעונית, עליזה, מגוונת וגמישה אוהבת אנשים וחברה. את שלה היא משיגה בעקיפין, בנחמדות, במניפולטיביות חיננית.
עירית
את הדוגמא הבא הבאתי כדי להדגים גישה שונה לאחר: לעירית ת’ שונה באמצע המילה ו – ת’ שונה בסיום המילה.
חשוב לקחת בחשבון את שאר סימני הכתב: לעירית חץ חזק, קו מעובה, איתן ומוצק, הכתב צר למדי, נטול קישוטים והתחנחנויות, שיפודי בסיום האותיות, אות אחרונה במילה לעיתים מוגדלת, רווח אותיות והשורות צר (אך שורה לא פולשת לשורה השניה).
היא רוצה קשר ושולחת יד קדימה, אך זוהי יד עניינית, שלפעמים גם חדה, שיפודית ודוקרת.. אני מניחה שהיא קצרת רוח ועיתים קרובות היא גולשת לתגובות שנונות ועוקצניות. האם ה – ת’ הזו מזכירה לך, קורא יקר, חרב סייף?
על סיום האות ת’
כאן נסתפק בהערה קצרה: לא פעם אני מוצאת “צִלְצַָל” בסוף ה – ת’. זהו הצ’ופצ’יק שיורד מטה, לאיזור התחתון, איזור החומר והגשמיות. זה יכול להצביע על חומרנות, תובענות, אי הסתפקות בקיים אבל, לפעמים, זהו סוג של “ברקס” שבא לעצור את התנועה הנסחפת קדימה…
יעל
בחינניות רבה יעל “לוקחת”, גורפת, נאחזת בציפורניה ב… זה יכול להיות משהו חומרי אבל גם רגשי, כשהיא נאחזת באחר ולא מרפה.
מי שסקרן לקרוא עוד קצת על תופעה זו – הצִלְצַָל, מוזמן לקרוא כאן
שולה
גם בעיניכם ניראית ה – ת’ הזו כנבוט?
רגע, לאט לכם. בכתב ידה צורות שונות מאד לאות ת’. במילה זו היא מצביעה על יכולתה של לדחוף, לקדם את ענייניה בכוח, בבטחון ובאסרטיביות. אבל בהחלט יתכן שלפעמים היא משתמשת בקצת יותר מדי כוח…
דבורה
ודבורה, אחרונה חביבה. היא עורגת לקשר ויודעת לנהל אותו בדיפלומטיות חלקלקה, אך דרכה אינה חד משמעית, ישירה או עניינית. בדרכי עקלתון היא נוקטת: קצת נחמדה אך גם קצת עוקצת, מגלה טפח ומסתירה טפחיים… הקו העדין מלווה (לפעמים) בירידה עקשנית ודווקאיסטית לאיזור התחתון.(ן’)
סיום האות ת’ מזמין טור עצמאי משלו – כדי לקרוא את הטור שעוסק בצלצל שבסיומה של האות ת’ לחצו כאן