עפרון, עט או טוש ??
אני מעדיפה לבדוק כתב יד שנכתב בעט כדורי (ולא בנוצה, למשל…).
הסיבה העיקרית היא לחץ הכתיבה. מי שכותב בעפרון רך או בטוש אולי משאיר רישום עמוק על הקורא אבל לא על הדף. ולנו, הגרפולוגים, לחץ הכתיבה מהווה את אחד המרכיבים היותר חשובים בעת ניתוח כתב היד. אבל על הלחץ הזה נדבר בטור אחר…
נחזור לשאלה: עפרון, עט או טוש ?? עצם בחירת העט מצביעה על משהו באופיו של הכותב.
ברור שלא תמיד אנחנו שולטים על סוג העט שכתבנו בו. כולנו מכירים את הסיפור על מוישל’ה שהביא הביתה ציורים מהגן – כולם שחור משחור. והסביר שכל הילדים חטפו לו את שאר הצבעים…
ובכל זאת – מי מעדיף מה, ולמה ?
בזמן הכתיבה נוצר חיכוך בין העט לדף. החיכוך קטן בהרבה כאשר כותבים בעט רך, “מכחולי”, כמו: טוש או עפרון עבה (B4). הקטנת החיכוך מְקֵלָה על הכתיבה. לא צריך להתאמץ כל כך, אפשר להרפות את לחץ האחיזה על העט, אפשר להקטין את לחץ העט על הדף, הכל “מתגלץ'” ביתר נוחות וקלות…
לעומת זאת, אלה שכותבים בעט כדורי אקסטרה אקסטרה פיין, רוצים להגביר את החיכוך. הם משקיעים הרבה יותר מאמץ בעט הכתיבה, הן באחזקת העט, הן בלחץ על הדף. הם לא מחפשים פשרות ומרוויחים כאן כתב מדוייק, חד וברור.
ולראייה – מכתבה של קוראת/כותבת שמעדיפה בדרך כלל טוש, אבל היות וכפיתי עליה עט כדורי – נענתה ללחץ ולחצה חזק בעט הכדורי. כמובן שבאמצע היא התעייפה וחזרה לעט הטוש, המחליק על פני הנייר, יותר אסתטי, פחות חודר, פחות לוחץ והרבה פחות מאמץ את היד…

מה משמעות בחירה זו (של העט הרך) ? כמו בכל דבר בגרפולוגיה, אין כאן הסבר אחד יחיד וממצה. גם פה חוברים מספר דברים:
חיכוכים – קל יהיה לי להסביר את המשמעות הראשונה של הנושא על ידי השוואה של חיכוך העט בדף לחיכוך שנוצר בין אדם לסביבתו. הגיוני שמי שמעדיף עט רך, בלתי מתחכך, מחליק בקלות ובשטחיות על הדף מעדיף להקטין את החיכוכים שלו עם הסביבה, לא ? כותבי הטושים למיניהם (שימו לב – לא פיילוט !!) מעדיפים, בדרך כלל “ללכת עם הדברים, לא להילחם בהם”, להימנע מחיכוכים ועימותים ככל האפשר.
אסתטיקה ויצירתיות – אמנים, במיוחד ציירים, פסלים, אנשים שמשתמשים בסוג של מכחול – נוטים להעדיף עט רך, בעל רוחב מסויים, שמאפשר להם ליצור משחקי אור וצל בקו עצמו, כשהם עוברים מהדגשה ועיבוי להחלשה ועידון הקו, בהתאם לתנועת העט ופרק היד.
הרמוניה פנימית – חלק מאלה שמעדיפים לכתוב בעט רך שואפים להרמוניה פנימית ולעיתים קרובות גם השיגו זאת. הרמוניה שמקרינה על הסביבה והופכת גם להרמוניה עם הסביבה.
ואפשר לדבר פה גם על הומור ושלווה פנימית, על דיפלומטיות ויכולת “להחליק” דברים, אך גם על עצלות ושטחיות, איזו גישה בסיסית לחיים של: “העיקר – לעבור אותם בשלום”, בלי מאמץ, השקעה או היענות לאתגר ויש אלה שדוגלים ב”אכול ושתה כי…” וגם הם מעדיפים טוש, ומי הוא מי ? תלוי בשאר מרכיבי הכתב !
ומה מניע אדם לבחור בעט קשה, דק, חודר ?
- לחלק ממעדיפי העט החודר יש מוח חודר, חקרני, דקדקני ואולי גם קטנוני, אנליטי. הגיון, שליטה, תבונה, בדיקה, תכנון – הן מילות מפתח בפיהם.
- חלק אחר – החיכוך לא מפריע, להיפך. מכירים את אלה שזקוקים כל הזמן ל ששיגרה זה הדבר הכי מפחיד, ששלווה והרמוניה מרדימים אותם? הם מעדיפים את החיכוך של העט בדף, את החיכוך עם הסביבה, את תחושת החיות שיש להם ממאבקים. כן, יש כאלה. חלקנו נשואות להם… תנו להם ריב טוב – והם מאושרים לכמה שעות.
- לעיתים ההנאה מהחיכוך מוגזמת, מעט חולנית ועלולה להגיע לאגרסיביות ותוקפנות, אם מילוליות ואם פיזיות. כמובן, יש כאן רמות שונות באינטנסיביות ובחריפות הקו שנוצר, וההתנהגות במציאות יכולה לנוע משנינות, עוקצנות וביקורתיות קלילה עד לאלימות חמורה. ועוד לא דיברנו אם הלחץ גובר בקו האופקי (המיימין או משמאיל) או האנכי(בקו העולה או היורד).
ובין לבין – יש לנו את העט הנובע, הפיילוט, העפרונות השונים, הרפידוגרפים, ושאר בישין ומזיקין שעליהם נכתוב בפעם אחרת.
ולקינוח – מה טומנת בחובה מילה אחת?
על מה אני יכולה להתעכב (ולא מניתי את כל הסימנים…)?

- חילופי לחץ בין הקו העולה ליורד
- רווח בין אותיות צר
- גדם בפתיחת האות ושיפוד בסיומה
- חיבור (בין ה-ש’ ל – פ)
- הפתח באות ת’ (האות ח’ מורכבת משתי אותיות ר + ו)
- ענבל” ה – ה’ מלא
- היימנה בסיום האות ב’
- סיפוח איזור עליון באות ש’ ואיזור תחתון באות פ’ (שלא כבתקן)
- גובה שונה לשני הקווים האנכיים שבאות מ’
- עוד…
מי שמסתקרן לגבי סימן זה או אחר – מוזמן לכתוב אלי ואני אשתדל לנסות ולענות…
התמונה באדיבות UNSPLASH ו -LEIGH SMITH ALLISON