ניתן כמובן לנתח כתבי יד בשפות זרות. אי אפשר לבדוק כתב יד של אדם שהשפה אינה שגורה בפיו ובידו (עולה חדש, למשל). אולם אין שום קושי לנתח את כתב ידו בשפת האם, בתנאי שהוא שולט בה וכתיבתו רהוטה והגרפולוג מכיר את תקן הכתיבה בשפה זו..
מירב הסימנים הגרפולוגיים לא משתנים משפה לשפה: הלחץ, איכות הקו, הריווחים למיניהם, זווית הכתיבה, נושא הרוחב והצרות וכו’.
מה כן משתנה? עיצוב האותיות. כולנו לומדים לכתוב על ידי דגם אותיות מסויים שקיבלנו ממורתנו בכיתה א’, שנקרא בפינו “תקן”. עם השנים, אנו לוקחים את האותיות התקניות ונותנים להם עיצוב משלנו.
אם מדברים על שפות זרות, החשבתם פעם שלמתבונן מן העולם החיצון, שיסתכל בספר, כתוב עברית, אנגלית או סינית, ייראה הכתב דומה. אולי לא זהה, אבל, כללית, ימצא הרבה יותר דמיון בין כתבי היד, מאשר שוני? רק בדיקה מעמיקה וקרובה יותר תגלה לו את ההבדלים.
ואכן – לנו, לסינים ולאמריקאים גורמים משותפים רבים מאד: אנחנו בעלי חיים, ההולכים על שתיים, שייכים למשפחת היונקים, מסוגלים לתקשר במילים, מסוגלים לחשיבה מופשטת, חיים בקבוצות חברתיות, שבנויות מתאים משפחתיים קטנים וכו’. אבל – יש גם שוני בין פרט אחד לשני, בחברתנו. שוני המלמד על הרקע התרבותי, על האופי, הנטיות, הכישורים, על האישיות האינדיווידואלית של כל אחד ואחד מאיתנו.
כדי לנתח כתב בשפה זרה, עלי לדעת את תקן הכתיבה באותה מדינה (ואולי מספר תקנים שהרי לא כותבים אותו דבר בבי”ס פרטי בארה”ב, כמו שכותבים בבית ספר ציבורי), ולראות אילו שינויים הכניס הכותב באותיות התקניות.
הסתכלות קצת יותר מעמיקה בכתבי היד, תגלה את השוני הדק שבין השפות השונות: בעיצוב האותיות, בכיוון הכתיבה (בעברית – מימין לשמאל, באנגלית – משמאל לימין ובסינית – מלמעלה למטה), בעיצוב האותיות, בניקוד וכד’. והסתכלות עוד יותר מעמיקה – מגלה את השוני בין הפרטים השונים באותה שפה.
לא בכל העמים – אותה רמת שוני! ישנם עמים ומדינות שעדיין נהוגים אצלם שיעורי “כתיבה תמה”. שיעורי תרגול בכתיבה. והילד הרך, הלומד לכתוב מתאמן ומתאמן – עד שהוא מצליח ליצור כתב קריא, ברור, תקשורתי.
אצלנו – בארץ הקודש והחופש – מוותרים לנו המורים על הסיוט הזה. האם העדר ההקפדה על שיעורי כתיבה תמה בבית הספר העברי מלמד על האינדיווידואליות של הכותב העברי? על העדר חוקי חברה נוקשים ומתירנות רבה? ואולי פשוט העדר מסורת ותרבות?
נותנים לנו, מכיתה א’, לבטא בחופשיות את האינדיווידואליות שלנו. לא משייפים, מעצבים, מגבשים ויוצקים אותנו בתבניות אחידות. אך גם לא מאמנים אותנו לקראת סדר חברתי קבוע, מקובל. לא מקפידים ללמד אותנו לתקשר כהלכה. והעדרם של שיעורי “כתיבה תמה” הוא רק מאפיין אחד ברצף של חוסר חינוך לנימוס, התחשבות, הכרה בנורמות – ואיש הישר בעיניו יעשה. ואכן, הכתב העברי המצוי אינו ?קריא, סדיר, סכימתי או תיקני. להיפך. ואם תשאלו אותי – ברור לי שכמה שיעורי “כתיבה תמה” יכלו לשפר את פני האומה!!
התמונה – באדיבות UNSPLASH and Lily tsutsumida
למי שרוצה לראות עבודות נוספות של האמנית מוזמן ללחץ כאן