הרושם הראשוני

האינטואיציה הראשונית אינה מספיקה ואפילו עלולה להיות מסוכנת

הרהורים על חשיבות הרושם הראשוני ועל המלכודת שהוא טומן לנו, הגרפולוגים.

(נכתב במסגרת חקירת והשוואת שפת הכתב ושפת הגוף)..

ידוע לכל שההערכה ה”אינטואיטיבית” הראשונית שלנו את האנשים שזה עתה פגשנו לראשונה (הרבה בזכות שפת הגוף שלהם) מתקבעת בנו אחרי כמה שניות של היכרות – ודי קשה לנו לשנותה.
למה?

• יש מחקרים הטוענים שבהמשך ההיכרות עם אותו אדם, אנחנו מחפשים מידע שיתאים לאותה קביעה הראשונית, ואנחנו מסוגלים להתעלם מעובדות שנוגדות אותה. שהרי, רובנו מעריכים עצמנו כשופטים טובים של אופי הסביבה והסובבים אותנו.
• הסבר אחר תולה זאת בצורך שלנו בוודאות, בכלים שיעזרו לנו לעשות את הבחירות וההחלטות שלנו. מרגע שקבענו דעה על האיש שפגשנו כרגע, יש לנו כבר קווי פעולה להתנהלות מולו. אנחנו כבר לא נמצאים במצב של אי ידיעה, של עמימות ושל חוסר בטחון לגביו. אנחנו יודעים מול מי אנחנו ניצבים!
• ישנם חוקרים המדברים כאן על “אפקט ההילה” (Halo Effect) .
  מדובר בהטעיה קוגנטיבית, בה הרושם הראשוני משפיע על רגשותינו ומחשבותינו ביחס לאדם או הנושא המסויימים. למשל: כשיש לנו רגש חיובי בתחום מסויים, אנחנו מחילים את החיוביות הזו גם על חלקים אחרים (שהם נייטרליים או דו משמעיים) ורואים אותם בצורה חיובית. ולהיפך. זו יכולה להיות התרשמות ראשונית שלילית מתכונה מסויימת באדם שגורמת לנו לחוש רגשות שליליים גם לגבי חלקים אחרים בו.
• יש כאן סכנה שנסיק מסקנה על סמך תכונה אחת שלילית (או חיובית) לגבי תכונות אחרות באותו אדם ונשפוט גם אותן כשליליות (או חיוביות).
  לדוגמא: פגשנו אדם שמעורר בנו חיבה ומעכשיו מתקיימת בנו הנטיה לראות את שאר התנהגויותיו כחיוביות.
  סיפור אישי קטן: זכור לי מקרה שהגעתי לסדנת סופשבוע, והתבקשנו לבחור את הדמות שהכי מוצאת חן בעינינו מבין המשתתפים. היתה שם אישה אחת שדמתה (חיצונית) לאחותי האהובה, ומייד בחרתי בה. כמובן שנתתי לה קרדיט רב לאורך השעות הראשונות של הסדנא ופירשתי כל תגובה שלה לחיוב. לקח לי כמה שעות להבין שההילה שקשרתי לראשה – זרה לאישיותה.

אם נִשָמַע לקול ההיגיון, יתכן ואנחנו עושים כאן כמה טעויות, הנה רק שתיים מהן:
א. שפטנו את האדם שמולנו ברגע מסויים מאד בחייו ונסחפנו לחשוב שתמיד הוא נוהג כך. למשל, אם בדיוק אז הוא יצא עצבני מפגישה מאכזבת. זה לא אומר ש”תמיד הוא כזה עצבני”… או שנורא כואב לו הראש, ואנחנו פוגשים אדם שתווי פניו מכווצים, זוויות פיו מושפלות מטה, הוא בקושי מסתכל לנו בעיניים…
ב. עם השנים אנחנו מאמצים לעצמנו “טיפולוגיה” לגבי אנשים, משמע – מיקבץ של תכונות שהולכות יחד בדרך כלל, לתפיסתנו. למשל: אדם חייכן, הוא בטח גם קליל, טוב מזג, טוב לב ונדיב, חיובי ואופטימי. אדם עצבני, בטח גם אגרסיבי, ממורמר, פסימי וכד’. לפעמים זה נכון ולפעמים – לא!

ובאותו עניין – מה קורה לי כשאני לוקחת לידי כתב יד, שמעולם לא ראיתי קודם ?
אני מתרשמת, במודע ובפחות מודע, מהכתב לגבי מיגוון נושאים ושאלות:

• מי הוא הכותב, אופיו, נטיותיו, כישוריו, התייחסותו ותפיסת עולמו וכד’
• אם אני אוהבת אותו – או לא.
• אם הוא מתאים לתפקיד שהוא מועמד לו
• אם הוא מזכיר לי מישהוא מסויים וכד’
  כגרפולוגית מקצועית, עלי להיות מודעת לקביעותי/תחושותי אלה ולאמת אותן בחקירה יסודית יותר של כלל מרכיבי הכתב.
• נכון, גם לכותב הזה יש ל’ ו– ת’ כמו למשה או מנחם, או שולה, שאגב, אני לא סובלת אותם. אבל, אני חוזרת ומזכירה לעצמי שזה עוד לא אומר שהם דומים, ובוודאי לא זהים באישיותם!
• נכון, אני לא אוהבת אנשים חמורי סבר, קטנוניים ושכלתניים מדי – אבל, אני חוזרת ומזכירה לעצמי – אלו בדיוק התכונות הנדרשות לתפקיד “מבקר הפנים” שהוא מועמד לו.
• במבט ראשון, הכתב נראה לי מסודר כהלכה, עקבי ומרוּוָח באופן קצוב ושווה, אפילו השוליים מיושרים יפה. ואז במבט שני ומעמיק יותר אני מגלה אי סדרים קלים (בזווית הכתיבה, בגודל האותיות, בלחץ הכתיבה, ברווח בין האותיות וכד’). ודווקא הפער בין המבט הראשון לשני, בין המאקרו למיקרו – נותן לי פתרון לחידתו.

ואני מזכירה לעצמי יום יום, שוב ושוב: חשוב לבדוק אם המבט הראשון הזה תואם למבט השני, השלישי, הרביעי… ומה אומרים לי הדמיון והשוני. אחת הטכניקות הטובות היא להסתכל על הכתב שוב, למחרת בבוקר, ולא לסיים את חוות הדעת מייד.

ומצד שלישי – אסור לי להתעלם מהמבט הראשון הזה. דווקא בזכות המקצוענות.
כאן מקבלים ביטוי “תחושות הבטן” וה”אינטואיציות” הפרועות. אני לא מאמינה בידע מיסטי, בתקשוּר, בדיבור עם חייזרים. לדעתי, צברתי ידע עצום עם השנים, עם הלמידה וההתנסות בעולם הגרפולוגי שבנה לי את מאגר ה”אינטואיציות” שלי.

אין לי מושג איזה צבע יש לגרביים שהוא גורב בזמן הכתיבה, אני לא מכירה את בת/בן זוגו ושאר פרטים מהסוג ש”קוסמי הגרפולוגיה” יודעים. מה שקורה אצלי – זה שעם המבט הראשון בכתב, נעשית אצלי שליפה מהירה ממאגרי הידע הזה, לרוב לא כל כך במודע. ולדאבון ליבי, לא תמיד אני יודעת לשחזר, לאחר זמן, את ה”ברקים” האלה, הרעיונות, הבזקי האינטואיציה שעוברים לי במהירות הבזק.

האינטואיציה הראשונית היא זו שנותנת לי את ההבנה העמוקה של השלם שלפני. של המהות של הכותב, זה שהוא יותר מסך חלקיו (אותם סימני כתב בודדים שאנחנו נוטים, לפעמים, להיאחז בהם). אך עלי להיזהר מאותו “אפקט הילה” מסוכן. זו בדיוק הסכנה הטמונה בשימוש נוקשה מדי בטיפולוגיות.

למזלנו, הגרפולוגים, בזכות הכתב שניצב כל הזמן לעינינו, אנחנו יכולים לראות

• אלו חלקים באדם תואמים את ה”טיפוס” ואלו – לא.
• אלו סימני כתב הולמים את “סינדרום הטיפוס” ואלו לא.

,

למתעניינים בנושא – קראו את ספרו של מלקולם גלדוול “ממבט ראשון”, על שבריר השנייה שבו אנחנו מקבלים החלטות, הוצאת כתר, 2005

ואלה שמעוניינים להעמיק בנושא”הגרפולוגיה והאינטואיציה”, מוזמנים לקרוא את מאמרו המעולה של ד”ר יגאל ורדי באתר האגודה הגרפולוגיה המדעית, לחץ כאן

התמונה באדיבות Unsplash, האמן: ן Engin Akyurt