גרפולוגיה – מיסטיקה או מדע?

אין לי כוונה להתפלמס עם אויבי הגרפולוגיה.

מנקודת מבטי הצנועה, ברור לי שאין בגרפולוגיה שום מיסטיקה וגם לא כשפים. מאחורי המיתוס של ה”גרפולוג-המכשף”, המעלה באוב ומגיד עתידות או מנחש באורים ובתומים, יושבים כיום גבר או אישה, משכילים, שהרבה ידע ונסיון, תבונה ושכל ישר, סרגל, מד זווית וזכוכית מגדלת בידיהם.

אותם גרפולוגים המתיימרים לאבחן דברים נטולי בסיס מדעי-גרפולוגי פוגעים קשות בנו, ה”רציניים”.

אני הולכת לפרוש לפניך באתר זה, אמנם בקלילות ובכיף אך גם במלוא הרצינות, חלק מרזי הגרפולוגיה. רזים שניתנים לראיה, לספירה, לכימות, ואפילו למישוש. לא מיסטיקה, לא “אינטואיציות” ו”תחושות בטן”, אלא תיאוריות, פרי מחקרים, עבודת שטח ארוכה בשנים ומתמשכת, מספרים והסברים. הכל הגיוני, הכל מתוחקר, הכל עובד בשטח!

כתב היד, ככלי תקשורת, הולך וכלה. עם השתלטות הטכנולוגיה, בתהליך האמריקניזציה העולמי, אפשר לראות איך כתב ה – script (“אותיות כתב”) הופך ל – print (“אותיות דפוס”), איך הזהות האישית הולכת ומיטשטשת והופכת לקוביות של אותיות רבועות וחסרות אופי אישי. וכתב היד, אותו שריד לאינדיווידואליות שלנו, הולך ונעלם, בתהליך הרובוטיות המשתלט על עולמנו.
כי כתב היד הוא ביטוי אישי מאד, פרטי ואינטימי של האדם. לכל אדם – כתב משלו, שלא דומה לרעהו, שמבדיל אותו מזולתו, שמבטא את ייחודו.

כיום, כמעט כולם מסכימים כי כתב היד, כאחת מההתנהגויות שלנו, משקף משהו מאישיותנו. יש לנו שפע של דרכי ביטוי: שפת הגוף, הדיבור, המילים ודרך הביטוי, התנהגויות חברתיות, תגובות, התייחסויות – הכל משקף משהו.

לעומת כל אלה, יש לכתב היד יתרון גדול – הוא נרשם, שחור (או כחול) על גבי לבן (או צהוב).

הוא ניתן לבדיקה, לניתוח, לצילום, להשוואה – ואפילו לאורך זמן.