אותיות זוויתיות / “שבורות”

לאה שואלת אותי מה אומרות אותיותיה ה”שבורות”, או בגרפולוגית: הזוויתיות?

והיא לא היחידה שמרבה בהן…

לפני שנים רבות היה לי טור בעיתון יומי וזכיתי לשפע של מכתבים מהקוראים (שהסכימו לפרסום כתבי היד שלהם ובתנאי שאשמור על אלמוניותם). באמצעות כתבי היד הדגמתי אז נושאים גרפולוגיים מגוונים. הנה אחד מהם:

בהתאם לצורת האותיות בתקן הכתיבה (אותם חוקים שלמדו בכיתה א’, על פי אלפוני), אנחנו מצפים למצוא מרכיב צורני יסודי במקומות מסויימים באותיות. בראש ה – ל’ נמצא בדרך כלל קמר. בבסיס ה – נ’ נמצא קערה. או לפחות נצפה למצוא זאת. ואילו האות מ’, למשל, בנויה מ-3 קווים ושתי זויות חדות כלואות ביניהם. כאן אנו מצפים לאות זויתית וכאילו “שבורה”.

הנה דוגמא של האות כ’ שאמורה להיות קעורה בבסיסה

הקערה, למשל, הינה תנועה רכה, גמישה ופתוחה. היא קלה לביצוע, זורמת עם הכתיבה ולא מקשה עליה. היא אינה כרוכה במאמץ שרירי היד. זוהי התנועה הכי קלה לביצוע. לימניים קצת יותר מלכותבי יד שמאל.ואכן, בשעת הרצאה מתמשכת אנחנו מרבים יותר מתמיד לכתוב בכתב קעור שלאט לאט הופך לחוטי, דמוי שרוך פרום…

התבוננו ב – ל’ שלפניכם, אולי אפילו תנסו לכתוב את 2 ואריאציות על דף ותוכלו לחוש עד כמה ה – ל’ הזוויתית מעכבת את הזרימה, גורמת להקשיית שרירי היד ומנוגדת לשטף הכתיבה.

אז למה אנשים מקשים על עצמם ומקשים את הקערה או הקמר והופכים אותם לזווית?

מה אומרת האות הזוויתית, ה”שבורה” ?

אותיות האלף בית שלנו בנויות משילובים שונים של ישרים/זויות + קשתות. הקשתות יכולות לפנות כלפי מעלה בצורה של קערה, או פתוחות כלפי מטה, בצורה קמורה, או שמאלה או ימינה וכד’. רוב אותיות האלף בית העברי קשותות (בנויות מקשתות) בעיקרן.

היסטורית הכתב מראה שככל שהכתב מתפתח (בצד אמצעי הכתיבה) הוא הולך ומתעגל. אין ישר מכתב היתדות. קשה היה ליצור בשיטת כתיבה-חציבה זו צורות מעוגלות. גם בכתב הכנעני והפניקי הצורות בנויות בעיקר מזויות וישרים.

אולי אדגים זאת באות אחת, האות ג’, לדוגמא:

הכותבים שמרבים בזוויות מתעייפים הרבה יותר מהר מהכותבים בקערות או בחוטים. השבירה הזו של רצף הכתיבה, המלווה בשינויי כיוון, מצריכה שליטה, פיקוח אופטי, מתח שרירי.

• הזווית יכולה לייצג גישה מציאותית, עירומה מחלומות, מאשליות ופינטוזים.
• יש והיא מצביעה על יכולת קונסטרוקטיבית, חושים בריאים ושכל ישר.
• זווית יכולה להצביע גם על נוקשות בגישתו של הכותב לנושאים מסויימים.
• היא יכולה להביע סערת דחפים, יצרית וחושית.
• הזווית יכולה גם להצביע על “שבר” מסויים שחל בעולמו הרגשי של הכותב.

אעזר בדוגמאות להסברת העניין:

לחניתה זוויות גם באיזור העליון של האותיות וגם באיזור התחתון. לזוויות אלה נוספים מאפיינים חשובים: הכתב גדול, משתלט על כל הדף, רבים בו הקמרים, הוא חד (ולפעמים ממש דוקר), שלושת איזורי הכתב מושקעים וארוכים, כתב ידה אליפטי, בזוית ימנית. כתב ידה, כאישיותה של לאה: ייחודי, עשיר ורב גוני, חריף ונוקשה. היא אף פעם לא בוחרת בדרך הקלה, בהתחמקויות או ויתורים ונסיגות (אחרת, היתה בוחרת להרבות בקערות וחוטים, לא?) . אם צריך להילחם – היא תילחם. יש לה הכוחות לכך. ובסתר ליבי עולה בי הרהור שהיא אפילו קצת נהנית ממאבקים אלה. היא מתעוררת אז לחיים, תוססת, חיה. בשבילה: להיאבק = לחוש חיות. ובכל זווית יש שמץ מזה. קצת יותר או קצת פחות, תלוי…

האיזור בו מופיעות הזוויות מעיד, לעיתים קרובות, על מהות הקונפליקט שאיתו מתמודד הכותב:

בכתב היד זה שלמעלה יש אותיות מזוותות שונות אך בולטת מאד האות ל’ בזוויתיותה. זווית באיזור העליון של האותיות מצביעה על עקרוניות ברורה ומובנית. יש לכותבת עמדות מוצקות על הדברים, אידיאלים נוקשים, אמות מידה ומוסר מגובשות. זוהי אישה חזקה, תקיפה וגאה. היא מתעניינת בעולם הרוח ומוסר כשהיא נצמדת לעקרונות ברורים ואינה פתוחה לדעות חדשות. מאידך, היא מעשית, חיה עם שתי הרגלים על הקרקע, ריאליסטית והגיונית.

ומה בקשר לזאב? שכתב שאינו מאמין בגרפולוגיה ואעפ”כ – ביקש שאתייחס לכתב ידו:

אחרון אחרון – זאב, ולא בדיוק חביב (איך אני יכולה לבלוע את תחושת העלבון כשזאב מגדיר את הגרפולוגיה במכתבו אלי כ”קשקוש אחד גדול”, איך ?…)

זאב, שכתב ידו הישר, הצר, הנוקשה והזוויתי מעיד על השתייכותו לבית שמאי, על עיקשותו וחוסר הנכונות שלו לוותר ולהבין חולשות אנוש (אצל עצמו, כמו אצל זולתו).

כותב יקר, ווכחן לא קטן אתה.

גם אתה, כמו לאה, אתה נהנה ממריבה טובה, מ”וויכוח בריא”, מהתמודדות. אלה מחדדים את לשונך, משחיזים את שכלך ונותנים לך תחושת חיות וכוח. אך ההבדל ביניכם רב (אצלה בולטים הקו המעובה/פרקטי, גודל האותיות, הצפיפות בעריכה וההשקעה בתנועות הרוחביות) ואילו אצלך – בולטים ההשקעה בתנועות האונטוגנטיות, הקו שלך הרועד, הגביהות מתריסות, הקשת העורפית מעידה על עבר לא קל ועוד ועוד.

צר לי, זאב, אך אינני מוצאת סיבה וכוח להרים את הכפפה, שברוב “אצילותך” זרקת לי. (משהוא בנוסח: בואי נבדוק את אמיתות הגרפולוגיה באמצעות ניתוח כתב ידי…) שהרי כתב ידי שלי מעוגל, קעור, קצת חוטי, מחפש פתרונות גמישים, דרכי שלום ופיוס ולא קרבות ונצחונות…

ביי זאב !